פסק-דין בתיק רע"צ 25332-06-10

1.         לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשם ההוצל"פ (כבוד הרשם עיסא סעיד) מיום 4/5/10 במסגרת תיק הוצל"פ 02-22530-05-3 (להלן "תיק ההוצל"פ הפרטני") לפיה דחה כבוד הרשם את בקשת המערער (החייב) להכריז שוב על המערער כחייב מוגבל באמצעים על פי הוראת סעיף 69ג(א) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 (להלן חוק ההוצל"פ) ולהורות על פתיחת תיק איחוד חדש (להלן "ההחלטה").

2.         בפתח הדברים יוער כי בהתאם לתקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם-1979 (להלן "תקנות ההוצל"פ") בקשת רשות לערער על החלטת רשם ההוצל"פ תוגש לבית משפט זה תוך 20 יום מיום מתן ההחלטה או מיום המצאתה למבקש, בעוד הבקשה שלפניי הוגשה אך ביום 14/6/10. גם אם אלך לפי התאריך המצוין על גבי המסמך (על גבי ההחלטה מצוין בכתב יד "התקבל: ביום 15/5/10" - קיים תיקון), הרי שבמועד הגשת הבקשה חלף המועד הקבוע בתקנות ההול"פ. משכך, היה ראוי לדחות את הבקשה על הסף. יחד עם זאת, בנסיבות מקרה זה מצאתי לנכון להידרש לגופא של הבקשה.

3.         לאחר עיון בבקשה, על צרופותיה ובתגובת המשיב מס' 6, ובהעדר תגובה מצד יתר המשיבים (זוכים) - החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן "התקנות").

4.         בהחלטתו מפרט כבוד רשם ההוצל"פ כי תיק האיחוד פוזר ביום 4/11/07 לאחר שהמערער לא מילא אחר ההחלטות שניתנו במסגרת תיק האיחוד ואף לא שילם את הפיגורים שנוצרו חרף אתראה. עוד מצוין בהחלטה כי מאז פוזר תיק האיחוד נפתחו נגד המערער תיקי הוצל"פ נוספים תוך הגדלת היקף חובותיו.

5.         בבקשתו מודה המערער כי תיק האיחוד פוזר בשנת 2006 עקב אי עמידתו בתשלום סך חודשי של 1,500 ש"ח. ברם, לשיטתו אי העמידה בתשלומים נגרמה עקב חוסר יכולתו מה גם שבשנת 2007 מצבו הבריאותי התדרדר. המערער מוסיף וטוען כי ביום 16/9/09 הגיש ללשכת ההוצל"פ בנצרת בקשה להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים, אלא שהבקשה לא נפתחה מאחר ובמערכת לשכת ההוצל"פ קיימות הגבלות שלא הוסרו כשפוזר תיק האיחוד.

            לפיכך, הוגשה הבקשה בתיק ההוצל"פ הפרטני לביטול או הסרת ההגבלות וכבוד רשם ההוצל"פ קבע שההגבלות יוסרו רק אם המערער ישלם את חובותיו בסך של 690,000 ש"ח. נוכח החלטה זו הוגשה בתיק ההוצל"פ הפרטני, בשנית, בקשה זהה לבקשה שהוגשה ללשכת ההוצל"פ בנצרת וזו נדחתה על ידי כבוד רשם ההוצל"פ. החלטה זו היא נשוא הערעור שלפניי.

            לטענת המערער, טעה כבוד רשם ההוצל"פ עת לא ערך לו חקירת יכולת בטרם דחיית הבקשה וכן טעה כבוד רשם ההוצל"פ בקביעתו כי במהלך התקופה שמאז פיזור תיק האיחוד נפתחו נגדו תיקי הוצל"פ נוספים שכן המדובר בחובות ישנים הגם שתיקי ההוצל"פ נפתחו לאחר פיזור תיק האיחוד. כך גם אין בהחלטתו כל נימוק מדוע לא יוכרז החייב מחדש כמוגבל באמצעים.

6.         לטענת המשיבה מס' 6, בתמצית, המערער לא שילם כל סכום על חשבון חובו עד כה ואין כל עילה לחזור ולהכריז על המערער כמוגבל באמצעים. המערער לא מילא אחר החלטות רשם ההוצל"פ והתנהלותו מעידה שאין הוא זכאי להינות מההגנות הקבועות בחוק. מכאן, בדין נדחו שתי בקשותיו לאיחוד תיקיו מחדש, הן בלשכת ההוצל"פ בנצרת והן בלשכת ההוצל"פ בחיפה.

7.         בהתאם לסעיף 69ג(א) לחוק ההוצל"פ סמכות רשם ההוצל"פ להכריז על חייב כחייב מוגבל באמצעים הינה סמכות שבשיקול דעת "המאפשרת לראש ההוצאה לפועל לשקול ולאזן בין כלל השיקולים והאינטרסים בכל מקרה ומקרה, על פי תכלית החוק ועל פי הנסיבות" (כמצוטט בהסכמה ב-רע"א 1511/06, בנק הפועלים נ' סויסה (2006); וראה גם: ד. בר אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות" מהדורה שביעית, עמ' 480).

            גם מקום בו החייב ממלא אחר התנאים הנקובים בסעיף 69ג(א) לחוק ההוצל"פ, רשאי כבוד רשם ההוצל"פ שלא להכריז על החייב כחייב מוגבל באמצעים אך שומא עליו לעשות כן לאחר ששקל את מכלול השיקולים הנחוצים ואת האינטרסים של כל הצדדים ומצא כי האיזון הנאות והמידתי במקרה זה מחייב מסקנה זו.

            פרשנות זו נלמדת מלשון סעיף 69ג לחוק ההוצל"פ ועולה בקנה אחד עם תכליתו ב-רע"א 1511/06, בנק הפועלים בע"מ נ' סויסה (2006):

            "... פרשנות זו תאפשר לזוכה למצות את חובו ביעילות באמצעות מנגנון ההוצאה לפועל, תוך שימוש במקרים בהם יידרש הדבר, במגבלות אותן ניתן להטיל על חייב שיוכרז כחייב מוגבל באמצעים.

            יחד עם זאת, פרשנות זו מעניקה לראש ההוצאה לפועל שיקול דעת, שלא להשתמש בהסדרים המיוחדים שייצר המחוקק להתמודדות עם חייבים מוגבלים באמצעית, במקרים בהם הוא סבור, כי הכרזה על חייב כעל חייב מוגבל באמצעים תפגע ביכולת הפירעון של החייב ובאפשרותו לשקם את עצמו מבחינה כלכלית".

            (וראה גם: רע"א 1230/07, דהן נ' ליפשיץ (2007); רע"א 824/06, בנק הפועלים בע"מ נ' רותי (2006); רצ"פ (חיפה) 1824-05-11, עאיד נ' מטבע ישראלי בע"מ (2011); רצ"פ 9765-11-08, דגן נ' מ.ש. שגור (2000) לשווק מזון בע"מ (2008); בר"ע (חיפה) 2314/07, חלף נ' פלאפון תקשורת (2008) ; רצ"פ (ת"א) 1323/09, דוידאן נ' יעד פרזול בע"מ (2010)).

8.         ומן הכלל אל הפרט -

            כבוד רשם ההוצל"פ דחה את בקשתו של המערער מבלי לקיים דיון בבקשה עצמה ובירור טענות המערער לעניין שינוי נסיבותיו עקב מצבו הבריאותי במטרה לקבל תמונה כוללת בדבר מצבו של המערער, כמו גם ליתן למערער את האפשרות לשטוח את טענותיו בפני כבוד רשם ההוצל"פ באשר לצבירת חובות נוספים, אם בכלל.

            אמנם, במכלול השיקולים שעל כבוד רשם ההוצל"פ לשקול, יש ליתן משקל גם לעובדה שהמערער לא עמד בצו התשלומים שניתן בתיק האיחוד הישן עד אשר פוזר, באשר כנגד זכויות החייב קיימות זכויות הזוכים לגבות את חובם בדרך יעילה ומהירה (ראה: רע"א 1230/07, דהן נ' ליפשיץ (2007)), אך אין באי תשלום ו/או בפיגור בתשלומים בגינם פוזר תיק האיחוד הקודם טעם מספיק כדי לדחות את בקשת המערער מבלי לדון בה לגופא.

            לעניין זה יש לזכור את תכלית חוק ההוצל"פ הפועל לאזן נכוחה בין גבייה יעילה של חובות והגנה על זכויותיהם הקנייניות של הנושים מזה לבין הגנה על חייבים שמצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לפרוע את חובותיהם מזה (והשווה: בג"ץ 5304/92, פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען ישראל אחרת נ' שר המשפטים, פ"ד מז(4) 715; רע"א 4419/08, אריאל נ' די.בי.אס. שירותי לויין בע"מ (2008); בר"ע (ת"א) 2890/06, עזריה נ' אימפולייט בע"מ (2009); רע"א 4719/08, עמדי נ' בנק פועלי אגודת ישראל (2008)).

9.         לפיכך, מן הראוי שכבוד רשם ההוצל"פ ידון בבקשת המערער לגופא ומלוא העובדות תבוררנה בפני ערכאת קמא.